בור הביל”ויים 2018-10-24T10:50:54+00:00

בור הביל”ויים

תנועת ביל”ו

בשנת 1881 החלו שנתיים של פרעות ביהודי דרום מערב רוסיה. בחורף 1882 החלה מתארגנת תנועת צעירים, רווקים, רובם סטודנטים, שהטיפה לשיבת עם ישראל לארץ ישראל ולעבודת האדמה. לתנועה קראו ביל”ו, ראשי התיבות של הפסוק המקראי “בית יעקב לכו ונלכה” (ישעיהו ב, ה). להבדיל מאגודות “חובבי ציון” אחרות שקמו באותה תקופה, הביל”ויים האמינו שלא די בהטפה, אלא יש לעבור למעשה ולעלות לארץ ישראל. ראשוני הביל”ויים עלו ארצה בשנת 1882 והם מאנשי העלייה הראשונה.

                                                                                                                                                 סמל תנועת ביל”ו

לתנועה התפקדו כ-500 איש, אך רק כמה עשרות עלו ארצה. שנתיים וחצי נדדו ברחבי הארץ, מחפשים אחר פרנסה וקרקע להקמת מושבה. הם עבדו עבודה קשה וסבלו מעוני ורעב. בהדרגה החלו מתפזרים ונוטשים.

רק תשעה בחורים נחושים, חרוצים ונאמנים לחזון, שרדו את תלאות הדרך והקימו את גדרה, שהפכה למועצה מקומית משגשגת במדינת ישראל.

 גדרה – מושבת הביל”ויים

בנר שני של חנוכה 1884 התיישבו על אדמות קטרה תשעה ביל”ויים

“ואלה שמות הבאים גדרתה ביום ההוא:

בנימין פוקס, דוב לייבוביץ, יוסף ליס, יעקב שלמה חזנוב, מנחם מוהילבסקי, צבי הורוויץ, שלמה צוקערמאן, כולם בחורים (וילווה אליהם גם איש אחד מינסקי, אשר קנה לו חלק בגדרה בכספו ושמו אדליבאנקין)… לימים אחדים בא גם אליהו סברדלוב אלינו אחרי הירפאו ממחלתו, ונהיה כלנו עשרה         (ליבוביץ, המושבה גדרה)

הביל”ויים חיו ארבע שנים בצריף משותף. ביום עיבדו את אדמתם, ובלילות היו מתווכחים בלהט בשאלות הקשורות ביישוב הארץ. על אף המחסור, הרעב, העבודה הקשה והתנכלות ערביי הסביבה הקפידו לשמור על  “לב שמח ורוח גבורה”.

כעבור שנה קיבלו זוג סוסים. מכיוון שלא היה בידם רישיון בנייה, חפרו את האורווה בקרקע וכיסו בגג. מאז נקרא המקום “בור הביל”ויים”.

                                                                    אישור על העברת אדמות גדרה לידי י.מ. פינס, עבור הביל”ויים. באדיבות הארכיון הציוני המרכזי, אוסף יחיאל מיכל פינס

חזרה לדף הבית
אתרים היסטוריים
כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות | תנאי שימוש | עיצוב ופיתוח ע"י iconception
Accessibility