בית הספר הראשון 2018-10-24T05:58:47+00:00

בית הספר הראשון

הביל”ויים ראו בחינוך הדור הצעיר אמצעי להגשמת הרעיון הציוני. הם עסקו בסוגיית החינוך עוד בהיותם רווקים ולנושא הוקדש מקום בתקנון הביל”ויים.

בשנת 1890, משהגיעו ילדי המושבה הראשונים לגיל בית הספר, עלה הנושא על סדר יומה של המושבה, כפי שמתאר הביל”ויי דב ליבוביץ: “בראש ענייני הציבור שלנו מתנוסס עניין בית הספר לילדי המושבה” (גדרה השתלשלותה וקורותיה).

בשנת 1888 נשלח אברהם בנימין סום מאודיסה על ידי חובבי ציון כדי לשמש מורה בגדרה, ונשאר בתפקידו עשרים שנה. השקיע את כל מרצו בחינוך, ייסד ספרייה והקים אגודות-נוער.

                                                                                                                         ילדי בית הספר והמורה סום (מימין), 1900. ארכיון גדרה.

בהקמת בית הספר ביקשו הביל”ויים להבטיח את התפתחותם המוסרית של הילדים, לא פחות מהרחבת ידיעותיהם. תכנית הלימודים הייתה בעברית וכללה תכנים לאומיים לצד השכלה כללית. המורים הראשונים היו הביל”ויים: חזנוב וליבוביץ לימדו מקצועות “עבריים”; הורביץ וצוקרמן לימדו מקצועות ריאליים.

                                                                    תכנית הלימודים בבית הספר בגדרה, מתוך מכתבו של המורה סום לוועד החינוך ביפו, ד’ בניסן תרע”ט (1919). ארכיון גדרה.

עד להקמת מבנה ביה”ס בשנת 1900 למדו התלמידים בבית הכנסת.

                                                                                ביקור הסופר ש. בן ציון בבית הספר, 1928. צלם: אברהם סוסקין. באדיבות מכון לבון – ארכיון תנועת העבודה

בבית הספר היתה גינת ירק חינוכית והרבו לצאת לטיולים להכרת הסביבה.

המורה סום מתאר במכתב לידידו הסופר אז”ר, חוויות מרגשות מטיול בית הספר:

לפעמים מטיילים אנחנו עם הילדים… את הרושם שעשה עליי הטיול הראשון בימים הראשונים לבואי הנה לא אשכח לנצח, כי עונג נפלא כזה לא הרגשתי מעולם… שורה ארוכה של 26 ילדים וילדות שנים-שנים עומדת הכן לפני חצר בית הכנסת (שהוא לעת עתה גם בית הספר). התהלוכה החלה; שלושה-ארבעה ילדים רוכבים על סוסים. המחנה הקטן יצא מהמושבה. מסביב גבעות ועמקים, מכוסים דשא וכרמים, האוויר זך ונעים וכל כך שקוף…

… בעודי שקוע במחשבות ולאזניי הגיע קול היוצא משלושים פיות קטנים:

“עוד לא אבדה תקותנו

התקווה הנושנה

לשוב לארץ אבותנו

עיר בה דוד חנה”

התוכל, אחי, לשער לך מה שהרגיש לבי? הדברים האלה חדרו אותי, הם היו לי כעין תשובה על כל שאלותי וספקותי, ויפיחו בי רוח תקווה חזקה”

חזרה לדף הבית
אתרים היסטוריים
כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות | תנאי שימוש | עיצוב ופיתוח ע"י iconception
Accessibility