הקיוסק 2018-10-23T08:28:12+00:00

הקיוסק

בשנת 1946 יזמו אברהם עברי ואשתו שושנה הקמת קיוסק בסמוך לבית העם (כיום מבנה המוזיאון). אברהם ושושנה הבינו את הצורך של התושבים להתכבד במהלך האירועים.

משפחת פוקס, שגרה ממש מול בית העם, נענתה בחיוב לבקשה להקים בקצה שטחה את הקיוסק ובמהרה הושגו האישורים, שורטטו תכניות ונבנה הקיוסק.

הקיוסק נבנה בידי שלום קראוס, אחיו של אברהם, שהיה בנאי במקצועו

בקיוסק נמכרו מיני ממתקים, גזוז בשלל טעמים, מיצי פירות טריים שנסחטו במקום וגלידה ביתית, אותה הכינו  מדי יום במכונת גלידה ידנית. המקום המה בכל ימות השבוע ובמיוחד במוצאי שבת, בהם התקיימו אירועים בבית העם. העולים החדשים בגדרה אהבו גם הם את הקיוסק. כאן יכלו לשוחח בשפתם ולשפוך את ליבם בפני אברהם ושושנה שדיברו יידיש, גרמנית, סלובקית והונגרית.

בשנת 1952 עבר הקיוסק לידיו של מר גרוס. את ימיו של הקיוסק בניהולו מיטיבה לתאר המשוררת אגי משעול:

הקיוסק / אגי משעול

הלילה נשקף חלומי אל הקיוסק של אדון גרוס.

כוסות הלכת נצצו

סביב ברזי הגזוז (אדום וירוק)

וריח הממתקים היכה, ורוד, כמו אז, בליבי.

זה ליד זה בקרטון שכבו

דגי הבננה הצהובים

אפופי אבקת סוכר-עד

ולצידם השחירו דגי הליקריש (אף פעם

לא ידעתי להחליט אם אני אוהבת אותם או לא)

אך יותר מכל ערגה הלשון אל ראשם

של תרנגולי הסוכר האדומים שבקצה רשרוש הצלופנים.

אדון גרוס, אדון האוצרות

אתה שכל זה שלך הוא:

שנים פיתו אותי סוכריות מחליף הצבעים שלך

שכבה אחר שכבה

אל תוך ליבן

והנה אני כאן,

על קצות האצבעות עם הגרוש ביד

נדחפת שוב אל הממתקים.

אדון לשונות החתולים

השואל אותי מה אני רוצה.

לו ידעת כמה התרחקו חיי

מדלפק הקסם הזה

ואיך הסתבכה מאז בנפשי השאלה.

(השיר מופיע בספריה של אגי משעול “ראה שם” ו”מבחר וחדשים”, בהוצאת הקבוץ המאוחד)

חזרה לדף הבית
אתרים היסטוריים
כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות | תנאי שימוש | עיצוב ופיתוח ע"י iconception
Accessibility